תורה תמימה על התורה, במדבר י״ח:י״ג

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

תורה תמימה על התורה Numbers 18:12 » « תורה תמימה על התורה Numbers 18:14

1 מנחות פתח ↗

וְאֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁבְּגַג, וְשֶׁבְּחוּרְבָּה, וְשֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בִּכּוּרֵי כׇּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם״.

2 תלמוד ירושלמי בכורים פתח ↗

נִיקְנִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע דִּכְתִּיב בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם.

4 חולין פתח ↗

מַעֲשֵׂר, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב ״מַעְשַׂר דְּגָנְךָ״ – דִּילָךְ אִין, דְּשׁוּתָּפוּת לָא. כְּתַב רַחֲמָנָא ״מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם״. אֶלָּא ״מַעְשַׂר דְּגָנְךָ״ לְמַאי אֲתָא? לְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת דְּגוֹי.

5 רש"י על קידושין פתח ↗

זו שביאתה מאכילתה - קס"ד השתא דביאה עושה נישואין כדמפרש ואזיל ונישאת פשיטא ליה דאכלה דנפקא ליה בספרי מכל טהור בביתך יאכל אותו והך דבן בג בג התם תני לה:

1 בכורי כל אשר בארצם. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לבכורים, ת"ל ס"פ תשא וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים , ומניין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה, ת"ל בכורי כל אשר בארצם . מנחות פ"ד ב׳

2 בכורי כל אשר בארצם. תניא, הבכורים נקנין במחובר לקרקע, דכתיב בכורי כל אשר בארצם . ירושלמי בכורים פ"ב ה"ג

3 בכורי כל אשר בארצם. מלמד שעושה אדם כל שדהו בכורים . שם שם

4 אשר בארצם. בארצם – לרבות שדה של שותפים . חולין קל"ו א'

5 כל טהור בביתך. תניא, בת ישראל המאורסת לכהן לא תאכל בתרומה, מאי טעמא, דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו, והרי לית היא בגו ביתא . ירושלמי יבמות פ"ט ה"ה

5 ר"ן על כתובות פתח ↗

או שפירסה נדה. איכא דיליף לה מהכא דחופה היינו יחוד ולפיכך כשפירסה נדה ולא בעל אסורה להתיחד כדאמרינן לקמן דף ד. דהוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ולאו בת חופה היא ומשום הכי אינו מעלה לה מזונות דאם איתא דחופה לאו היינו יחוד למה אינו מעלה לה מזונות והא חזיא לנשואין ולפי זה אין מכניסין את הכלה לחופה עד שתטהר והרב בעל העיטור הוסיף ואמר שאין מכניסין אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה לבעלה וכן דעת הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בפרק עשירי מהלכות אישות ע"ל בר"ן פ"ה סי' רסו והא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן דף ז. רבי אמי שרי למבעל בתחלה בשבת אמרו ליה רבנן והא לא איכתיבה כתובה אמר להו אתפשוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה וכן בדין שלא מצינו שתהא אסורה להתיחד בלא כתובה וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא ועוד שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ועוד דלא מתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי בית דין יש לה וכדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה דף מג: הואיל וברשותו נכתבים משום דאורחא דמלתא הוא לכתוב קודם כניסה לחופה הילכך אפילו אם תמצא לומר דחופה היינו יחוד כיון דלא מתסרא ביחוד בלא כתובה שרי לכנסה לחופה אבל פירסה נדה כיון שאסורה להתיחד אי חופה היינו ייחוד לאו בת חופה היא ומיהו בדיעבד מהניא דכיון דאסיקנא בפרק הבא על יבמתו דף נז: דיש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וחברותיה אע"ג דלא חזיין לעולם לביאה וליחוד הא נמי לא גרעה מינייהו אבל לכתחלה אין מכניסין אותה לחופה עד שתטהר אי חופה היינו יחוד כמו שכתוב במקצת מקומות. ואחרים אומרים דחופה לאו היינו יחוד. וראיה לדבר מדאמרינן לקמן דף יב. ע"ש דאלמנה מן הנשואין אין לה אלא מנה אע"פ שעדים מעידין עליה שלא נסתרה ולא נבעלה אלמא חופה לאו היינו יחוד אלא חופה היינו כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נשואין וילפינן לה מדכתיב ואם בית אישה נדרה דמשמע דכל זמן שהיא בבית אישה הרי היא ברשותו וכי תימא פירסה נדה למה אינו מעלה לה מזונות הרי בידו להכניסה לחופה היינו טעמא שכיון שאין חופה זו מסורה לביאה לא חייבוהו חכמים לכנסה ולפי שאנו נוהגין עכשיו לעשות חופה בלא יחוד אין אנו מקפידין אם היא נדה אם לאו ומכל מקום כשר הדבר שלא תכנס לחופה עד שתטהר וכן נמי משמע שמנהגן היה שלא לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה כיון שלא שאל ר' אמי אי הות כתיבה כתובה כי שרא למבעל בתחלה בשבת:

תורה תמימה על התורה Numbers 18:12 » « תורה תמימה על התורה Numbers 18:14